פסק-דין בתיק ע"א 3751/06

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של כב' השופט רניאל מבית משפט השלום בחיפה, בת.א. 20262/00, מיום 4.7.06 לפיו חוייבו המערערים לשלם למשיב סך של 187,302.87 ש"ח בצירוף ריבית הנהוגה אצל המשיב מעת לעת החל מיום 6.9.00 עד לתשלום המלא בפועל, וכן את אגרת התביעה וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח + מע"מ.

2.         עיקרי העובדות הן אלה:

            ביום 14.8.88 הלווה המשיב למערערים סך של 48,000 ש"ח שהחזרתם הובטחה במשכנתא שנרשמה על דירת מגוריהם. המערערים לא עמדו בפרעון המשכנתא וביום 31.5.95 נפתח נגדם תיק הוצל"פ לביצוע שטר המשכנתא ולגביית החוב שעמד באותה עת על סך 138,040.19 ש"ח.

            עו"ד פינגרר שהיה בא כח הבנק מונה ככונס נכסים של הדירה לצורך מכירתה. בספטמבר 1996 התפנו המערערים מן הדירה ובסופו של דבר נמכרה הדירה על ידי הכונס לפי אישור ראש ההוצל"פ ביום 20.1.98 במחיר של 47,000 דולר.

            סכום זה לא כיסה את יתרת חוב ההלוואה ולשם גביית יתרה זאת, הגיש המשיב ביום 6.9.00 נגד המערערים לבית משפט השלום בחיפה, תביעה בסדר דין מקוצר על סך 187,302.87 ש"ח.

            למשיבים ניתנה רשות להתגונן מפני התביעה ובתצהירם טענו הם נגד המשיב טענת פרעתי  וכן כי היתה במקרה דנן התרשלות של כונס הנכסים שלא מכר את הדירה בזריזות הראוייה, ובכך נמנעה המכירה בסכום גבוה יותר שעה ששווי השוק של הדירה עלה כדי 65,000 דולר. עוד טענו המערערים כי המשיב מנסה לגבות מהם סכומים שאינם מגיעים לו, שכן הוסכם בינם לבין המשיב שעם מכירת הדירה בכינוס ייחשב הסכום שיתקבל כמסלק את החוב כולו.

3.         כב' השופט רניאל דן בפסק דינו בפירוט בטענות המערערים ודחה את כולן. 

            באשר לכונס הנכסים נקבע כי הוא לא פעל כשליח של הבנק המשיב, אלא כמי ששימש כבעל תפקיד על פי מינוי של ראש ההוצל"פ. לפיכך, אף אם התרשל בתפקידו אין הדבר מטיל אחריות על הבנק המשיב (בר"ע (תל-אביב) 2130/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' שמואל מטלון ואח', תק-מח 2003(39, 4965).

            כמו כן בחן כב' השופט רניאל אם אכן החמיץ כונס הנכסים הצעה שהובאה לו על ידי מעוניינת בדירה ששמה סול פחימה לקנות אותה תמורת סכום של 60,000 דולר.  הוא הגיע לכלל מסקנה שלא עמדה בפני הכונס הצעה מגובשת וסופית לרכוש את הדירה במחיר זה, ועל כן אין הוא נושא בשום אחריות בקשר לכך.

            באשר לטענה כי הובטח למערערים שהבנק יסתפק במחיר שתקבל ממכירת הדירה, קבע כב' השופט רניאל כי לא היתה הסכמה לכך אלא לכל היותר היתה זו הערכה או ציפיה לכך שיהא במחיר שיתקבל מהמכירה כדי לסלק את החוב כולו.

            באשר ליתרת החוב סמך כב' השופט רניאל על ספרי הבנק ודחה את חוות דעתו של מר סלימאן סלמאן מטעם המערערים לאחר שמצא שלא היה בסיס להערכות שעמדו ביסוד אותה חוות דעת.

4.         אכן, אהדתנו נתונה למערערים אשר נטלו בשנת 1988 הלוואה על סך  48,000 ש"ח (כדי 30,000 דולר דאז), ולאחר מכירת הדירה בסכום של 48,000 דולר עדיין נותרו חייבים לבנק בגין ההלוואה האמורה סכום העולה לכדי 46,380 דולר בעת הגשת התביעה ביום 6.9.00.

            לא רק זאת, אלא שלאחר חיובם בריבית הנהוגה אצל המשיב (1.63% לחודש מצטבר) יתרת חובם כיום אל הבנק עולה לכדי 600,000 ש"ח, שלפי שער הדולר כיום עולים כדי 150,000 דולר.

            לכך יש להוסיף את מצבם הקשה של המערערים: המערערת נזקקת לטיפול של מרפאות לבריאות נפש והמערער עצמו, המתגורר בקצרין, חב לטענתו לנושים שונים סכום העולה אל מעל 10,000,000 ש"ח; חי מן היד אל הפה, אין לו רכוש, ובאיחוד תיקים בלשכת ההוצאה לפועל הוא משלם לשם פרעון חובותיו סכום של 100 ש"ח לחודש.

5.         למרות כל זאת, אין בידינו להתערב בקביעותיה של הערכאה הראשונה המבוססות על הראיות שעמדו בפניה ולא מצאנו בפסק הדין שגיאה המצדיקה את התערבותנו.

            לכל היותר נוכל לציין, שככל הנראה מדובר בחוב אבוד, שלא ניתן למעשה לגבותו.

6.         אנו דוחים את הערעור ומורים להעביר למשיב את הפקדון שהופקד להבטחת הוצאותיו בערעור, כתשלום על חשבון החוב הפסוק.

ניתן היום י"ח בכסלו, תשס"ח (28 בנובמבר 2007), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקי פסק הדין לצדדים.